היום הוא יום המשפחה. לפני כמה שנים מישהו החליט שזה קצת לא לעניין שרק לאמהות יהיה יום שמוקדש להן ובהחלטה מאוד פוליטקלי-קורקטית, הפך את יום האם ליום של המשפחה כולה.
אבל היום, אני בכל זאת בוחרת לחזור למקור, ולהקדיש כמה מילים לאשה החשובה בחיי – לאמא שלי.
יש לי שני אחים ואחות גדולים ממני. נולדתי בפער של 10 שנים מהצעיר שביניהם ותמיד הייתי הבייבי של הבית. הנסיבות הובילו לכך שרוב השנים למעשה גדלתי כבת יחידה בבית, והקשר שלי עם אמא שלי הפך לקרוב במיוחד.
אמא שלי היא אשה מעוררת השראה. היא טיפחה במהלך חייה לא מעט קריירות מצליחות – רכזת תרבות, מורה, מזכירת קיבוץ, עורכת עיתון, מפתחת תוכניות מחשוב בבתי ספר ורכזת חינוך בלתי פורמלי. בכולן, היתה תמיד בחזית, עם המון דרייב וכשרון.
מאמא שלי למדתי לתפור, לרקום ולצבוע. כשהייתי קטנה הסתכלתי בהתפעלות על נעלי העקב, התכשיטים והאיפור וקיבלתי שיעור ראשון בסטייל. היא לימדה אותי להאמין בעצמי ובעיקר האמינה בי. לקחת אחריות ולשאת בתוצאות ולעבוד קשה למען חלומות, אבל הכי חשוב – להעיז לחלום אותם. היא היתה לצידי ומאחורי מהתכשיט הראשון, ועד היום.
כשהפכתי לאמא בעצמי, אמא שלי חזרה לתפוס מקום חשוב ומרכזי בחיי, בזכות הזמן שהיא מקדישה ללילי שלי. העזרה הכמעט יום יומית שלה מאפשרת לי להמשיך ולפתח את העסק שלי, ומזכה את לילי בים של זמן איכות עם סבתא אוהבת ומשקיענית. כאילו שכל זה לא מספיק, על הדרך היא מצליחה גם לקפל לי את הכביסה, לסדר את הבית ולשים פרחים בארגטל.
היום, אני לומדת מאמא שלי להיות אמא בעצמי ויודעת שכמוה, גם אני ארצה שלילי שלי תגדל להיות מאושרת, אהובה ושתאמין בעצמה – ולו רק כי אני מאמינה בה.
אמא – תודה ❤︎
(ויש לי גם אבא מקסים במיוחד, אבל זה כבר לפוסט אחר).